<h1>ספר החינוך מצוה תקס"ט</h1>
<h2>דף מה.</h2>
שנמנענו שלא להונות העבד הבורח אלינו מחוצה לארץ לארץ, ועל זה נאמר [דברים כ"ג] עמך ישב בקרבך במקום אשר יבחר וגו' בטוב לו לא תוננו. ולשון ספרי, לא תוננו, זו אונאת דברים, כלומר שלא נחרפהו ונבזהו בדברים וכל שכן במעשה. ומשרשי המצוה מה שכתבתי בלאו דאונאת הגרות בסדר משפטים בסימן ס"ג, כי טעם שניהם שוה, ועל כן האל ברוך הוא כמו שהוסיף לאו באונאת הגר לחולשת נפשו בהיותו נכרי בתוך העם, כמו כן הוסיף לאו באונאת העבד שהוא יותר חלוש הנפש ונבזה מן הגר, שלא תאמר זהו עבד ואין עליו קפידה ולא עלינו ממנו חטא מאונאת דברים, וידענו בבירור שזה העבד והגר שהוזהרנו מלהונות אותם אפילו בדברים שניהם קבלו התורה על עצמם, כלומר שגר זה הוא גר צדק והעבד הוא עבד שמל וטבל לשם עבדות, ושם באונאת הגר וכמו כן בלאו אונאת החבר ישראל בסדר בהר סיני לאו ט' בסימן שמ"א [מצוה של"ח] כתבתי מעט בדיני אונאת דברים ובאונאת ממון. ונוהג איסור זה שלא להונות העבד שברח מאדוניו לארץ בזכרים ונקבות בכל זמן, ועובר על זה ואונה אותו בין בדברים בין בממון עבר על לאו זה ואין בו מלקות לפי שאפשר לעבור עליו מבלי עשיית מעשה.
